איך הלא שלך יישמע, אה?
כמו סכין?
כמו מצולות?
כמו לגעת בתנור רותח?
כמו צליל גיטרה באמצע המדבר השוכח?
כמו כוכב שכבר מת אבל איכשהו עדיין זורח?

איך הלא שלך יישמע, אה?
כמו כמעט?
כמו לאכול משהו חריף מדי
ויש טיפה אחת אחרונה בבקבוק המים
אבל היא פשוט לא מצליחה להגיע מהתחתית אל השפתיים?
כמו להבין שהתבנית חמה רק אחרי שהמוח כבר שלח פקודה ליד ואת מתה מפחד מכמה שזה עומד להיות כואב?
כמו כבל USB שעושה צליל של התחברות אבל אז תוקע את כל המחשב?

איך הלא שלך יישמע, אה?
כמו החמצה?
כמו להתחרט שוויתרת על לקנות משהו שממש רצית, ואז לגלות שהוא כבר נחטף?
כמו צליל גבוה בשיר שהגעת אליו בכל החזרות אבל בהופעה פתאום יצא מזויף?
כמו להעז לצעוק את הפזמון בשיר בדיוק ברגע שהוא נגמר ואין יותר פזמון, יש שקט נוראי
וכולם מסתכלים עלייך?
כמו לא העזתי לצעוק את הפזמון בשיר כי פחדתי שייגמר ואז לא נגמר וכולם צעקו והרגשתי כמו עוד לבנה על עוד רצפה של עוד איזשהו חדר?

איך הלא שלך יישמע, אה?
כמו סדק?
כמו כשאתה ילד ואתה יחף ושם פס על כל מי שאומר לך לשים נעליים, כי אתה הכי חכם, אבל אז דורך בפעם הראשונה על זכוכית ויורד לך מלא מלא מלא דם?
כמו ילד קטן שפתאום מגלה שהוא מושך בשרוול מכנסיים של סתם איזה אדם?
כמו הרתיעה הקיומית אחרי ביס ממשהו מקולקל
כמו פליאת הגוף על כאב הדקירה מסכין מעוקל
איך הלא שלך יישמע, אה?
כמו רכבת הרים שנתקעת?
כמו אני שונאת אותך אבל מתגעגעת?
כמו המילים שלך הן כמו מקעקע ששוב נוגע בי עם המחט, ככה, מהר, מתחת לעור, בדיוק במקום שמחקתי?
כמו זכרתי אותך עד אתמול אבל היום בדיוק שכחתי?
כמו למה עכשיו, כשאני עם מישהי אחרת
כמו מה נזכרת עכשיו, את תמיד כל כך מאחרת
כמו עזבי אותי באמאשלך, אין לי כוח למעיק הזה, הכבד
כמו זה היה משהו מדהים אבל שכל כך טוב בדיעבד לאבד

כמו אף אחד לא אוהב אותי כמוך
אבל את עושה מהלב שלי מבוך וזה חתיכת ברוך את יודעת
לא להצליח לצאת מתוך עצמך
ממך להימלט
כמו החלק שלך בלב שלי כבר מלא בטון ומלט
הנחתי עליו מגרשי משחקים
כמו נישקתי הבוקר מישהי אחרת, טללי שפתייך מרגישים רחוקים
המשכתי כבר הלאה, אני לא עוד הד לגעגועייך
אני לא מחפשת יותר את השתיקות שלנו בין רבבות מילותייך

כמו הבטחתי לך ש-
אבל
כמו כל המילים שלי עדיין שלך-
אבל
כמו הלב שלי פועם חזק יותר כשאת אומרת את האותיות שלך-
אבל
כמו אני אוהבת אותך אבל-
היית אהובתי ועכשיו את רק
אהובה
כמו יש לי חדר בלב שמלא בקורי עכביש אבל
הוא ריק בלעדייך אבל
זה די טוב לי אבל
את חסרה לי?

כמו אני שפל ואת מקיאה לתוכי גאות
וזה לא טבעי לי כל ההתנפלות הזאת ככה
ובכלל כל ההתנהלות שלך לקחה לך
הרבה יותר מדי זמן
ומי שמך עכשיו
לדבר אליי את המילים שלך ככה, מתוכך
כאילו יודעת את
את צבע קרביי
כאילו היו
צבע נשימתך?

איך הלא שלך יישמע, אה?
פעם קידשתי אותך לי
בכל שחר ודמעת שמש
כשהיא שוקעת
כמו איך את יודעת
איך את יודעת
איך את יודעת
לא
כמו איבדתי אותך לדעת
ואיך מצאתי בלעדייך
איך מצאתי בלעדייך
ואיך טוב לי
רחוק מההרים שלך
ומהעמק ביניהם
ומהקולות שנעים
הלוך ושוב במרחב
מתנגשים בהם
ושבים
ואולי
אולי
אולי
אולי
הלא שלך
פתאום יהיה
כן?